ירידה מרכב תאונת דרכים 

התובעת ילידת שנת 1940, נפגעה ביום 5.1.2015. שאלה אחת צריכה הכרעה בתיק זה, והיא – האם התאונה באה בגדרי תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

​

בין הצדדים גובש הסכם דיוני – שלפיו אם ימצא בית המשפט שהתובעת הרימה הנטל להוכיח שנפלה תוך כדי יציאה מרכב הנתבעת 1, תשלם הנתבעת 2, שהיא המבטחת בביטוח חובה של רכב הנתבעת 1, לתובעת סך של 100,000 ₪ נטו בגין נזקיה (לתובעת נקבעה נכות צמיתה – רפואית – על ידי מומחה בית המשפט - בשיעור של  15% בגין קיצור רגל ימין והגבלה בטווח תנועות מפרק הירך) בצירוף שכר טרחת עו"ד ואגרה, עוד הוסכם כי אם יימצא שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח תביעתה – תדחה התביעה והתובעת תחוייב בהוצאות הנתבעות.

 

לאחר ששמעתי את עדויות העדים ועיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו לי, מצאתי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה במשפט האזרחי להוכיח כי התאונה התרחשה בעת שיצאה מרכב הנתבעת 1.

 

ראשית, באו לפניי שלוש עדויות. לפי התרשמות בלתי אמצעית, כולן הותירו, ככלל, רושם מהימן. ניכר היה כי מדובר בחוויה אישית, כל אחת מן העדות סיפרה את הדברים, מנקודת מבטה שלה, וללא ניסיון האדרה כזה או אחר או ניסיון לשנות את תפיסת המציאות של כל אחת מהן. אין ספק, עם זאת, כי כל אחת מהעדות, התובעת הנתבעת והגב' ארסטמנש חוותה את האירוע בצורה קצת שונה, תוך מתן שימת לב ודגש לנקודות אחרות.

 

יש להדגיש, כי חרף הבדלים מסויימים בין העדויות- חלקם לאו דווקא בלב העובדות ויותר בעוצמת החוויה ובשולי הסיפור – ישנן מספר נקודות שיש לחדד. האחת, הנתבעת 1 לא ראתה את התאונה, והעדה מטעמה, הגב' ארסטמנש, הבחינה באירוע דרך מראת הצד. התובעת לעומת זאת חוותה את האירוע בצורה אישית, ממשית וחזקה, ולאחר ששמעתי את גרסתה אני נותנת אמון מלא בעיקרי הגרסה.

 

יצוין כי גם אם גרסת התובעת לא תאמה במדויק את גרסת הנתבעת או את גרסת הגב' ארסטמנש, או גם אם נפלו אי דיוקים כאלו ואחרים, עדיין ניכר היה כי אין זה מתוך עדות שאינה אמת אלא מתוך נקודת מבט שונה.

 

התובעת תארה בפרוטרוט את אירוע התאונה, וניכר היה בה כי היא מעידה מדם לבה. תוך ששחזרה והעידה בדבר קרות התאונה פעם נוספת. התובעת מסרה פרטים נוספים בדבר התאונה, פרטים כביכול אזוטריים, אך פרטים שנתנו נופך אמין מהימן ואמיתי לתאונה.

 

שנית, עדותה של התובעת הייתה עדות ישירה יותר לתאונה, הנתבעת לא ראתה את הנפילה עצמה, והגב' ארסטמנש לא ראתה את יציאת התובעת מהרכב, אלא ראתה דרך המראה הציידת את התובעת מתרחקת מהרכב, כך העידה, כשני צעדים. מעבר לעובדה כי מדובר במה שסברה הגב' ארסטמנש שראתה דרך מראת צד, על כל המשתמע מכך, הרי שהגב' ארסטמנש גם העידה שהנפילה של התובעת הייתה כמספר שניות לאחר שזו יצאה מן הרכב, ובו בעת אישרה כי הסתכלה גם לכיוון הנסיעה ישר, כדי לבחון השתלבות הנתבעת 1 בנסיעה ישר (עמ' 18 שו' 22-32).כך שלמעשה חלוקת הקשב של הגב' ארסטמנש היתה הן ליציאתה של התובעת את הרכב ולכעסים שליוו יציאה זו והן לפעולותיה של הנתבעת 1 המבקשת להמשיך בנסיעה.

 

שלישית, על פי העדויות התובעת הצטרפה כנוסעת לרכבה של הנתבעת 1, וביקשה מהנתבעת להסיעה לכיוון ביתה של התובעת. הנתבעת 1 הודיעה לתובעת באמצעות הגב' ארסטמנש כי אינה מגיעה לביתה של התובעת וכי התובעת תאלץ לרדת מן הרכב בדרך.

 

בפועל, במהלך הנסיעה, נאמר לתובעת לרדת מהרכב, מספר מטרים לפני הרמזור, על הכביש. הנתבעת והגב' ארסטמנש העידו שהמרחק של הרכב מהמדרכה היה כחצי מטר, ואילו התובעת זכרה שהרכב נעצר במרכז הכביש.  כך או כך, ברי כי על התובעת היה לרדת בצורה מהירה מהרכב, (כשגם התובעת וגם הגב' ארסטמנש מעידות כי האחרונה היא זו שהורתה לתובעת לרדת מהרכב בנקודה זו של הדרך (עמ' 15 שו' 3132, עמ' 16 שו' 1-2)) תוך שהתובעת מפגינה רגשות של כעס בשל שנאלצה לצאת מהרכב לפני הרמזור (על פי הגב' ארסטמנש התובעת לא היתה שבעת רצון מכך שלא הובאה עד למקום חפצה, ועל פי גרסת התובעת היא פחדה בשל הסכנה).

 

הנה כי כן, לפי העדויות, הירידה של התובעת, בת כ- 75 שנים, כזכור, מן הרכב, היתה מהירה, תוך כדי לחץ, בכביש, לפני רמזור, ברגשות קשים.

 

התכיפות, הדחיפות, הלחץ והכעס שהיו מעורבים בסיטואציה בה ירדה התובעת מהרכב, מחזקים את גרסתה של התובעת כי כבר במהלך הירידה מהרכב נפלה.

רביעית, גם הנתבעת והגב' ארסטמנש מאשרות כי מיד לאחר מכן, הן שמעו את התובעת זועקת מכאבים, כשהיא שכובה על הכביש. סביר יותר כי לו אכן היתה הנתבעת חונה בצמוד למדרכה, כגרסת הנתבעת, והתובעת היתה יוצאת מהרכב אל המדרכה וצועדת קדימה לכיוון ביתה, לא היתה נמצאת מוטלת על הכביש לאחר ששברה את פרק ירכה.

 

לא למותר לציין, כי לא נעלם מעיני טענותיו של ב"כ הנתבעת שהתובעת לא מסרה בעדותה או בתצהירה פרטים מהותיים בדבר הסיבה מדוע לא הצליחה להוציא מהרכב את רגלה השמאלית, מדוע לא השלימה את היציאה, אך התובעת הסבירה כי אינה יודעת במה רגלה השמאלית נתקעה ולא רצתה ליתן עדות בדבר פרטים שאינה בטוחה בהם. וכן לא נעלם מעיני שחלק מהפרטים עליהם העידה ואותם מסרה אינם מתיישבים עם עדויות הנתבעת והגב' ארסטמנש, כעדותן שהדלת כבר נסגרה ואז התובעת נפלה כשהתובעת מוסרת כי היא נפלה תחילה, או כי מיקום הנפילה של התובעת היה אחרי רכב הנתבעת והתובעת טוענת שבצד הרכב, אך גם אם פרטים אלו חיוניים, הם אינם פוגעים או פוגמים בגרסה הבסיסית, לה אני נותנת אמון, כי התובעת נפלה תוך כדי ירידתה מהרכב של הנתבעת בין אם בשל איבוד שיווי משקלה בעת הירידה או בשל מעידה כזו או אחרת בירידה, בסמוך לרמזור, עת הורתה לה הגב' ארסטמנש לרדת מהרכב.

 

אשר על כן אני קובעת כי התובעת הרימה הנטל להוכיח שנפלה תוך כדי יציאה מרכב הנתבעת 1, ולפיכך הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 100,000 ₪ , בצירוף שכר טרחת עו"ד בהתאם לדין, אגרה כפי ששולמה וכן תשא ביתרת האגרה.

​

ת"א 12095-10-15 פלונית נ' אסתר לוי ואח' 

​

עורך דין תאונות דרכים

​

עורך דין אושיק אליהו מתמחה בדיני ביטוח ותאונות דרכים ומייצג מבוטחים ונפגעים בתביעות פיצויים עקב תאונות דרכים. עו"ד אושיק אליהו מטפל במלוא ההליכים הנדרשים לצורך מימוש זכויות מבוטחים ונפגעים לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף. משרד עורכי דין אושיק אליהו בעל ניסיון רב ומתמחה במימוש זכויות מבוטחים ונפגעי תאונות.